האם מגיע לי כסף על שעות כוננות בעבודה (שעות המתנה ו'סטנד ביי')?

רוב העובדים אשר עבודתם מתבססת על משמרות (בין אם הם מלצרים, שומרים או רופאים) מכירים טוב מאד את הביטוי 'שעות כוננות', 'שעות המתנה' או – 'שעות סטנד ביי'.

מהותן של שעות אלו, בדיוק כשמן. שעות בהן אותו עובד ממתין שיקראו לו (או לא), למשמרת במקום העבודה.

על פי רוב, שעות כוננות אלו מתרחשות בזמן שאותו עובד מחכה בביתו (או בכל מקום אחר, אשר ממנו הוא יכול להגיע, תוך איקס זמן, אשר נקבע מראש, למקום העבודה) ל'דקת קריאה', לרגע בו המעסיק יצלצל ויאמר לו האם הוא צריך להגיע למשמרת או האם הוא משוחרר.

בכל אותן שעות כוננות אלו, על העובד להיות זמין בטלפון וכאמור, להימצא במרחק פיזי סביר ממקום עבודתו, לכל מקרה ש"יקפיצו" אותו.

איך אותן שעות כוננות, שעות 'סטנד ביי', עובדות מבחינה כספית?

אז נכון, באותן השעות העובד מחויב להיות זמין למעסיקו, לכל מקרה – ובמקום העבודה יהיה לחץ פתאומי ויזדקקו לעוד ידיים עובדות.

על פניו, נשמע כמו משהו שקיים צורך סביר לשלם עבורו.

אך החוק הכתוב מגדיר את הביטוי 'שעות עבודה', אשר עליהן המעסיק מחויב לשלם שכר, באופן הבא:

"הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר ולרבות הפסקות לפי סעיף 20א(א)" (*מתוך תיקון מס' 13, תש"ע 2009).

כלומר, החוק מגדיר את השעות עליהן המעסיק מחויב לשלם לעובדיו משכורת, ככל זמן בו העובד לוקח חלק פעיל ופיזי, בנושאים הקשורים למקום עבודתו… 'שעות העבודה' הן כל אותו זמן בו העובד עומד לרשות מעסיקו – בלבד.

לכן, ניתן להבין, כי בעצם אותן 'שעות כוננות', 'שעות המתנה', 'שעות סטנד ביי', אינן נכנסות אל תוך ההגדרה החוקית של 'שעות עבודה' ומשום כך, אין מחובתו החוקים של המעסיק לשלם עליהן שכר לעובדיו.

שנת 2014 הייתה דווקא אופטימית יותר

אז נכון להיום, החוק עדיין לא מטפל ובעצם בכלל לא מזכיר, את אותן שעות המתנה.

אך בשנת 2014, הדברים נראו מעט אחרת.

אכן קיימת הצעת חוק, אשר דנה ונותנת את הדעת בדבר תיקון החוק לגבי אותן שעות עבודה ומנוחה מדוברות.

הצעת חוק זו עברה בקריאה טרומית, בחודש יוני, שנת 2014, אבל את אישוריה הסופיים לא ניתן היה להשלים וזאת בגלל פיזור הכנסת באותה שנה.

…נכון להיום, טרם חודשו ההליכים בדבר הצעת חוק זו ונושא התשלום, או אי התשלום, עבור שעות ההמתנה, עדיין אינו מעוגן בחוק.

אך רק לידע כללי, אותה הצעת חוק, משנת 2014, מדברת על כך שדווקא קיים צורך לשלם לעובדים עבור שעות ההמתנה שלהם, כאשר:

• במידה והעובד ממתין במקום העבודה שלו – המעסיק מחויב לשלם לו שכר מלא.
• במידה והעובד ממתין מחוץ למקום העבודה שלו – המעסיק מחויב לשלם לו או שכר מלא, או שכר חלקי – וזאת על פי קביעת שר הכלכלה בסוגי מקרים שונים.

אך כאמור, כל ההצעה הזו, עדיין לא רלוונטית בעולם האמיתי ואין מחובת המעסיקים לשלם לעובדיהם עבור שעות כוננות.

לפרקים, בפועל, המצב קצת שונה. אך כמובן – תלוי מעסיק ומקום עבודה

בכל זאת כן קיימים עסקים במדינת ישראל, אשר לא ממתינים לחוק אשר יורה להם כיצד לפעול והאם לשלם עבור שעות ההמתנה של עובדיהם, וכבר עכשיו מקובל בהם כן לשלם עבור שעות אלו.

רופאים המשמשים ככוננים בבתי חולים שונים, על פי רוב, כן יקבלו שכר בעבור שעות ההמתנה, אך עדיין, נציין כי זה תלוי חוזים שונים והסכמים אישיים וקיבוציים החלים במקומות העבודה הספציפיים.

מצד אחר של הגלגל יש את עובדי המלצרות והאבטחה על סוגיה השונים, אשר על פי רוב, לא משלמים להם עבור שעות הכוננות (שעות ה'סטנד ביי'), בין אם הם ממתינים בבית ובין אם הם ממתינים ממש במקום העבודה עצמו.

בתוך ה'סוגריים' של החוק…

דווקא בנוגע לאולמות וגני אירועים החוק העביר צו הרחבה, אשר קובע שבמידה והעובדים במקומות אלו הגיעו למקום העבודה, אך בפועל, מסיבות שלא תלויות בהן – לא הועסקו באותו יום, על המעסיק לשלם להם שכר עבור חצי יום עבודה: "עובד בשכר שהוזמן לעבודה, התייצב במקום העבודה ולא הועסק מסיבות שאינן תלויות בעובד ישולם לו השכר המגיע לו בגין מחצית יום עבודה. במידה והעובד החל את יום העבודה, ישולם לו השכר המגיע לו בגין יום עבודה מלא בהתאם לשכרו הרגיל. כמו כן, ישולמו לעובד ההוצאות בגין נסיעתו לעבודה וחזרה ממנה" (*מתוך צו הרחבה, בין התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים בישראל לבין הסתדרות הכללית החדשה, שנת 2008, סעיף 19).

בנוסף, בשנת 2014, עבר צו הרחבה אחר, אשר מופנה לעובדי ענף השמירה והאבטחה וקובע כי במידה ועובד מענף זה הגיע לעבודתו ורק לאחר מכן, נמסר לו כי משמרתו בעצם בוטלה – הוא יהיה זכאי, על פי חוק, לתשלום מלא, בגין אותה משמרת. אותו צו הרחבה אף מגדיל לעשות וקובע בנוסף, כי על המעסיק להודיע לעובדו על ביטול משמרת – יום מראש, לפחות, ובמידה וההתראה אשר קיבל העובד קצרה מ-24 שעות, הרי שגם במקרה זה, העובד יהיה זכאי לתשלום מלא ממעסיקו, מסיבת ביטול המשמרת: "עובד שהוזמן לעבודה, אך לא שובץ בעבודה מסיבות שאינן תלויות בעובד ולא קיבל על כך הודעה מראש של יום מראש לפחות – ישולם לו מלוא השכר שהיה משתלם לו בגין יום עבודה אליו הוזמן. כמו כן, ישולמו לעובד ההוצאות בגין נסיעתו לעבודה וחזרה ממנה בהתאם להוראות הסכם זה ככל שיצא לעבודתו" (*מתוך צו הרחבה, בין הארגון הארצי של מפעילי השמירה והאבטחה בישראל לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, שנת 2014, סעיף 28).

כאשר החוק לא מתייחס לנושא מסוים, הרי כל אחד יכול לעשות ולנהוג על פי ראות עיניו.

וכך באמת קורה בנושא שעות ההמתנה של עובדים רבים בתחומים שונים במדינת ישראל.

בזמן שאין חוק, כל מעסיק יכול להעסיק את עובדיו בתנאים שונים, מאחר והחוק בעצם מדלג על נושאים כאלו ואחרים.

כך שעד (או אם) אותה הצעת חוק ישנה, אשר מתחילה להעלות אבק, משנת 2014, תעוגן בחוק… חשוב שכל עובד, בזמן סיכום תנאיו אל מול מעסיקו, ייתן את הדעת לגבי אותן שעות 'סטנד ביי' ואופן ההתנהלות לגביהן.

מאחר וכשאין חוק, יש אנרכיה ובאנרכיה מתקיים אי סדר ו"איש הישר בעיניו יעשה". אז אל תשכחו לתת את הדעת לגבי מה ישר ומה לא – אצל המעסיק שלכם.