מה זה 'הלנת שכר' וכיצד החוק מתייחס לזה?

תביעה ופיצוי

עובד אשר לא קיבל את השכר שלו, עד היום התשיעי – שלאחר המועד לתשלום השכר אשר קבוע בחוק, רשאי לתבוע את המעסיק שלו בדבר הלנת שכר. בנוסף, אפשרי יהיה גם להגיש תלונה ליחידת האכיפה של חוקי העבודה, כנגד המעסיק.

עוד נציין, כי במקרה של איחור בזמן התשלום, כשמדובר בעובד אשר מקבל שכר מינימום, עבירת המעסיק בדבר הלנת השכר, נחשבת לעבירה פלילית, אשר בתי הדין רואים בחומרה גדולה יותר.

הפיצוי הכספי אשר מקבל עובד אשר שכרו הולן, נקבע על פי אחת משתי האפשרויות הבאות, כאשר האפשרות שעל פיה יקבל העובד את הפיצוי, תהיה זו בעלת הערך הכספי הגבוהה יותר:

• פיצוי על סך 5% משכרו המולן של העובד – עבור השבוע הראשון שלאחר המועד לתשלום השכר ופיצוי על סך 10% משכרו המולן של העובד – עבור כל שבוע (או חלק משבוע) נוסף.
• קבלת הפרשים בעלי הצמדה, החל ממועד התשלום הקבוע, עד היום בו התקבל התשלום בפועל, יחד עם תוספת של 20% מהשכר המולן.

הנוסחאות הללו לאו דווקא פשוטות לחישוב, אך ברשת האינטרנט קיימים אתרים שונים בהם ניתן, בקלות יחסית, להכניס את הנתונים הרלוונטיים ולחשב את הסכומים המתקבלים משתי אפשרויות אלו.

ראוי לציין כי ביחס לנזק הכספי, אשר נגרם לעובד שכספו הולן, מדובר בשתי אפשרויות פיצוי מכובדות (ומשתלמות) מאד וזאת בשל העובדה כי החוק אינו רוצה רק לפצות את העובד אלא גם להרתיע את המעסיק.

על מנת שחוק ההתיישנות לא יחול על תביעת ההלנה, על העובד ששכרו הולן לבחור באחת מבין האופציות הבאות:

• במידה והשכר המולן טרם שולם, העובד יכול יהיה להגיש את תביעתו לבית הדין, במסגרת שנה מתאריך איחור התשלום.
• במידה והשכר המולן שולם (באיחור, כאמור), העובד צריך להגיש את תביעתו לבית הדין, עד 60 יום אחרי קבלת השכר המולן,

"הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי … תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 ימים לתקופה של 90 ימים." (*חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, סעיף 17, תיקון מספר 3).

על פי ציטוט חוק זה, ניתן להבין כי בית הדין האזורי יכול להחליט, בהתאם לאופי המקרה, להאריך את תקופת ההתיישנות הראשונה מ- 60 יום, ל- 90 יום.

"על אף האמור … אם הלין המעסיק את שכרו של העובד, או חלקו, שלוש פעמים בתקופה של שנים עשר חדשים רצופים שבתוך שלוש השנים הרצופות שלאחר יום תשלום השכר שבו קשור הפיצוי, תהא תקופת ההתיישנות שלוש השנים האמורות." (*חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, סעיף 17, תיקון מספר 18).

ציטוט זה נותן את הדעת על מקרים חוזרים ונשנים של הלנת שכר – מאותו מעסיק – כלפי אותו העובד ועל כן מגדיל את טווח ההתיישנות של הגשת התביעה.

את התביעה בגין הלנת שכר על העובד להגיש בבית הדין האזורי לעבודה, הקרוב ביותר למקום עבודתו.

יוצאים מן הכלל

קיימות שתי סיבות, בלבד, אשר בעקבותיהן בית הדין לעבודה יכול להחליט על הפחתת סכום הפיצוי, או אפילו לבטלו:

• כאשר נראה כי אי העברת התשלום, בזמן הקבוע, נגרם בעקבות טעות אנוש כנה ובתום לב.
• כאשר קיימים חילוקי דעות בין המעסיק לבין העובד, בנושא עצם התשלום או חובות כאלו ואחרים.

תשלום שכר העבודה, של כל עובד ועובד, זו אחת מאבני היסוד הכי גדולות עבור העובדים השכירים, אם לא הגדולה ביותר.

על כן, חשיבות התשלום האמור, בזמן הקבוע מראש, גדולה אף היא.

כל מעסיק מחויב, גם על פי חוק וגם על בסיס אמון אישי ואכפתיות, להעביר לעובדיו את שכרם בזמן.

במידה ושכרכם הולן ואתם צריכים סיוע משפטי בנושא, דעו – כי במשרד המשפטים, קיים אגף לסיוע משפטי, אשר עוזר בנושאים שונים, בין השאר בדיני עבודה, כגון מקרים של הלנת שכר.

הכל אודות עזרה זו, ניתן למצוא באתר הרשמי של משרד המשפטים.