האם ניתן לכפות על עובד לפרוש בגיל פרישה?

על פי הסדרים או הסכמים ידועים מראש – בחלק ממקומות העבודה, קיימים הסכמים (קיבוציים או אישיים) או הסדרים כלשהם המאפשרים מראש את הארכת תקופת העבודה, גם אחרי גיל פרישת החובה. 

בשירות המדינה למשל, העובדים רשאים להמשיך ולעבוד כרגיל גם לאחר גיל 67. במידה ובמקום העבודה שלך קיים הסכם קיבוצי מסוג זה, כדאי להתעניין בפרטיו ולבחון אותו לעמק.

כאשר העובד מעוניין בכך – במקרים בהם העובד מביע את רצונו להמשיך את עבודתו במקום העבודה, אין המעסיק רשאי לפטרו ולהביא לסיום העסקתו באופן אוטומטי. 

תחת זאת, על המעסיק לערוך לעובד או לעובדת שימוע על פי הנהלים הקבועים בחוק. במהלך השימוע רשאי העובד להביע את עמדתו, להסביר מדוע הוא איננו מעוניין בסיום העסקתו ולפרט את תרומתו למקום העבודה. 

המעסיק רשאי לקבל החלטה בדבר המשך העסקתו אך ורק לאחר הפעלת שיקול דעת ראוי. החלטה שאיננה פרטנית – למשל, החלטה גורפת להביא לסיום ההעסקה של כלל העובדים המגיעים לגיל פרישת החובה – איננה חוקית.

גיל פרישה מאוחר להורים לחללי צה"ל – עבור הורה שילדו נפטר או נהרג בעת שירותו הצבאי רשאי, גיל פרישת החובה מאוחר יותר.

עבור אימהות לחללי צה"ל גיל פרישת החובה הוא 71, ועבור אבות לחללי צה"ל גיל פרישת החובה הוא 72. 

יש להדגיש כי דחיית גיל פרישת החובה אין משמעו דחיית גיל הפרישה לפנסיה. הורים שכולים רשאים לצאת לפנסיה בהגיעם לגיל הפרישה הקבוע בחוק

נשים החל מגיל 62, וגברים החל מגיל 67. דחיית חובה הפרישה אין משמעה דחיית הזכות לפרישה.

 ומה קורה במקרים אחרים? בפועל, קשה למנוע מהמעסיק לכפות על העובד לצאת לפנסיה עם הגיעו לגיל פרישת החובה.

כל עוד לא מדובר על הסכם קיבוצי ידוע מראש או על הורה ששכל את ילדו או ילדתו בשירות הצבאי, מרחב התמרון של העובד מצומצם יחסית.

אמנם המעסיק מחויב בעריכת שימוע כנדרש, אולם במקרים בהם המעסיק קיבל את ההחלטה עוד לפני השימוע וכעת עליו למצוא רק את ההסברים אשר יניחו את הדעת – לעיתים, יהיה קשה להוכיח זאת.

במידה והעובד חש שהליך השימוע נעשה שלא בתום לב, הוא רשאי לעתור לבית הדין לעבודה בנושא. במקרה כזה,

מומלץ להיעזר בשירותים של עורך או עורכת דין מהתחום, אשר יוכלו לסייע בהליך המשפטי וללוות אתו.